הכרעת דין בתיק ת"פ 34691-09-12 - פסקדין

1.                  כתב האישום מייחס לשני הנאשמים (להלן: איסמעיל ו מוניר) עבירת שוד, שבוצעה, על פי הטענה, בשעות הערב לפני כשנה, באזרח אריתראי שהתגורר ברהט, אשר עלה לרכבו של איסמעיל כטרמפיסט. נטען כי השניים, עם אדם נוסף שנסע עמם ברכב, הציעו למתלונן טרמפ מרהט לכיוון צומת בית קמה. אולם, בשלב מסוים, סטו מן הדרך אל "השטח" ובחוזק יד שדדו את שכר יומו, טלפון סלולארי וארנק אשר בו הייתה אשרת השהייה של המתלונן ("ויזה"). נטען כי איסמאעיל נהג ברכבו, ללא רישיון נהיגה או רישיון רכב, וממילא ללא ביטוח.

2.                  באישום נוסף נטען כי מוניר, בעת החקירה במשטרה, ניסה להדיח את המתלונן לחזור בו מתלונתו או לפחות יטיל ספק בזיהויו. זאת, באיומים, תחנונים ואף הצעה לתשלום כספי.

3.                  שני הנאשמים מכחישים את אירוע השוד, ולמצער את מעורבותם שלהם במעשה כזה, מכל וכל. מוניר אינו מכחיש כי אמר מילים כאמור בכתב האישום, אלא שהוא מבקש לתת לדברים פרשנות מקלה יותר מהמשתמע.

4.                  ראיות התביעה נסמכות על עדות המתלונן, זיהויו את שני הנאשמים במסדר זיהוי תמונות, זיהוי רכבו של איסמאעיל (כמו גם זכירת מספר הרכב ולו חלקית), אמרת מוניר לחוקר לפיה איסמאעיל וחשוד אחר בפרשה סיפרו לו כי שדדו אדם בעל חזות אפריקאית, דבריו המצולמים של איסמאעיל למתלונן בחקירה (והכחשתו תחילה את הדברים), שיש בה משום התנהגות מפלילה ועוד.

5.                  ב פרשת ההגנה העידו שני הנאשמים ושללו את טענות המתלונן. מעבר לכך, ההגנה מצביעה על קשיים בפרשת התביעה. בראש ובראשונה טוענים הסנגורים כי בעדות המתלונן תמיהות וסתירות שונות, הן בין גרסאותיו השונות, הן בין דבריו לדברי שוטרים והן תמיהות נוספות, שחלקן נוגעות ליכולתיו הלשוניות. לשיטתם, לא ניתן לבסס על עדות כזו ממצא בפלילים. כן מצביעים הסנגורים על מחדלי חקירה שונים בפעולות החוקרים של תחנת רהט, בהם טענות "אפליה" בגין אי מיצוי הדין כלפי החשוד השלישי לגביו היה מידע מודיעיני, אי בדיקה של נתונים שונים בשטח (תאורה, ט"א ועוד), קיום חקירות ללא מתן זכות היוועצות ראויה, אי צילום השחזור הראשון ואי צירוף מלוא צילומי הזירה לתיק הראיות שהועמד לרשות ההגנה.

6.                  יאמר כבר עתה, שלאחר שמיעת העדים ולאחר עיון מחודש בראיות לקראת כתיבת הכרעת דין זו, עדותו של המתלונן נמצאה מהימנה בהחלט. זאת, בהתאמתה ליתר הראיות, בהגיונה הפנימי ובהתרשמות ישירה. הזיהוי המשולש, אמרתו המפלילה של מוניר והתנהגותו המפלילה של איסמאעיל משלימים את התמונה לתמונה חד משמעית, המלמדת  מעבר לספק סביר על אשמת הנאשמים. החוקרים אכן שגו מספר שגיאות, חלק מהשגיאות התחוורו להם מיד, וחלק מביקורת הסנגורים על החקירה בדיעבד מתבררים כנכונים. אולם, לא מצאתי שיש שגיאה אחת, או הצטרפות של כל ה"מחדלים" יחד, כדי להקים ספק באשמה. לפיכך אין מנוס מהרשעת הנאשמים.

7.                  עתה נעבור לבחון את הראיות, ובעיקר את טענות הצדדים ביחס לראיות אלה.

8.                  בפתח הדברים, אבקש להתנצל על תקלה טכנית בשלה מספרי העמודים בדפי הפרוטוקול אינם לגמרי רציפים, לפיכך ההתייחסות לפרוטוקול תהיה לפי תאריכי הדיון, בצירוף עם העמוד.

עדות המתלונן:

9.                  בהיות המתלונן עובד זר עדותו החלה כעדות מוקדמת, אולם הוא הוזמן עוד מספר פעמים לסיים את חקירתו, והעיד לתוך המשפט עצמו, עד אשר עדותו הסתיימה. עוד יוער ויוקדם כי המתלונן אינו מדבר עברית, אלא מעט. תחילה, הוזמן עבורו מתורגמן לשפה הערבית, שפה בה תיקשר עם המשטרה. בהמשך הוזמן גם מתורגמן לשפה הטיגרית עקב חשש שכמה אי הבנות של דבריו נבעו מקשיים בשפה הערבית, שאינה שפת אמו. על משמעות עניין זה ידובר בהמשך.

10.              המתלונן סיפר (פרוט' יום 13.11.13, עמ' 10). כי הגיע לישראל מאריתראה בשנת 2010, ובתקופה הרלוונטית התגורר ברהט. המתלונן סיפר כי ביום האירוע רצה לנסוע לתל אביב אך אחר את האוטובוס. לפיכך, ניסה לתפוס טרמפים לכיוון צומת בית קמה. שם רבים יותר האוטובוסים לתל אביב. בערך בשעה 20:00 עצר לו רכב בצבע לבן, המתלונן אמר לנוסעים כי יעדו הוא צומת בית קמה ואז הועלה לטרמפ.

11.              לאחר כניסתו לרכב הופעלה מוסיקה בעוצמה גבוהה. הנסיעה המשיכה ובשלב מסוים הם סטו מהדרך הישרה לתוך "השטח". אז, עצר הנהג ופתח מכסה מנוע והנוסעים יצאו מהרכב. מי שהיה יושב ליד הנהג טפח על שכמו של המתלונן וביקש ממנו סיגריה. הוא אמר לו "אתה אדם טוב" ואז באמצעות זרועו אחז בצווארו של המתלונן, וקרא לנהג לעשות עליו חיפוש. הנהג כך עשה. בחיפוש זה מצאו על גופו של המתלונן 200 ש"ח, "ויזה" וטלפון נייד. יוער, כי בהמשך עדותו (שם, עמ' 18) הסביר כי 200 ש"ח היה שכרו היומי. הוא רצה ללכת מהמקום, אך השודדים אחזו בו והחזירו אותו לרכב. זאת, כאשר מי שישב ליד הנהג אחז בגופו והנהג אחז ברגליו.

12.              כך, לדברי המתלונן (שם, תחתית עמ' 11 והלאה), הוחזר המתלונן לכיוון העיר רהט. בכניסה לרהט, בתנועה איטית על מנת שלא יורגש, פתח המתלונן את הנעילה של הדלת. הוא ניצל שלב של נסיעה איטית לפתוח את הדלת ולהוציא רגל אחת. הוא גם דרש את כספו חזרה. אך מי שהיה ליד הנהג אמר לזה שישב ליד המתלונן לתפוס אותו, ואף אמר לנהג "סע סע", הם נסעו והמתלונן עצמו נפל מחוץ לרכב. המתלונן מספר, שבעת נפילתו הספיק לראות 5 ספרות ממספרו של הרכב (אותם אמר בעל פה בעת עדותו) 93-701.

13.              המתלונן ממשיך ומספר (שם, עמ' 12 באמצע) כי הגיע לתחנת המשטרה שם שוחח עם שוטר בשפה הערבית "ואמרתי לו שקרה ככה וככה. אחר כך לקח פרטים ואת מספר הבית והכל, שיביא לי את האנשים האלה. אחרי שלשה או ארבעה ימים חזרתי למשטרה, כי לא הבנו אחד את השני והוא אמר לי תלך. כשיצאתי מהמשטרה ראיתי את האוטו... טויוטה לבן (עונה בעברית) ואז ראיתי את האוטו ורשמתי את כל המספר. 93701 שראיתי פעם ראשונה. אחר כך כשיצאתי מהתחנה המשכתי 02".

14.              בהמשך החקירה הראשית הבהיר המתלונן כי באותו יום שהגיע שנית תחנת המשטרה, שומר אמר לו שהוא "לא צריך את המשטרה" ואין הוא יודע אם הדובר היה שוטר אם לאו. הוא סיפר כי חזר שוב לתחנת המשטרה, ואז רשמו את דבריו במחשב (היינו נרשמה תלונה מסודרת). הוא המשיך וסיפר כי זיהה במסדרי זיהוי תמונות את מי שישב ליד הנהג ואת הנהג (שם, עמ' 13- 14).

15.              המתלונן הסביר עוד כי ערך שחזור עם השוטרים פעמיים: "פעם ראשונה הם אמרו שלא צילמו אותי. אחר כך, חזרנו עוד פעם והם צילמו" (עמ' 15, השחזור צולם ת/1).  בחזרה מן השחזור, ראה שוב את הרכב המדובר. לדבריו, הוא זיהה את הרכב על פי צבעו ועל פי הרמקולים הפתוחים שהיו לרכב מאחור (עמ' 16).

16.              לעניין העימות, נשוא האישום השני, סיפר המתלונן (שם, בעמ' 18) כי כאשר היה בחדר עם איסמאעיל לצורך העימות, אך השוטר יצא, הציע לו איסמאעיל 1000 ש"ח להגיד שזה לא הוא עשה המעשה. כן אמר איסמאעיל למתלונן שהוא עצמו נמצא אמנם בבית הסוהר, אבל האחים שלו ימצאו את המתלונן. לדברי המתלונן הוא איים לחתוך למתלונן את הצוואר. המתלונן מספר עוד כי "הוא הרים טלפון והתקשר לאחד שיוצא מהתחנה תיקח אותו" (היינו איסמאעיל התקשר מחדר החקירות למישהו שנמצא בחוץ ותיאם עמו ש"ייקח" את המתלונן בצאתו. המתלונן הסביר "אין לי אף אחד, אין לי אמא ואין לי אבא. כל הזמן הייתי לבד אז פחדתי". המתלונן הסביר כי, למרות שכבר אמר לשוטר מה היה, הוא חשש, מתוך חשש זה "אמר לי 'אתה בטוח?' השוטר, אמרתי לו יכול להיות שלא". משמע, שבשל פחד זה השמיע כמה אמירות מהוססות בסוף העימות, אף שלא היה לו ספק אמיתי בזהותו של איסמאעיל כאחד השודדים.

17.              יש לציין כמה ראיות חשובות הקשורות לעדות המתלונן אשר הוגשו: מזכר, אודות ביקורו הראשון לכאורה של המתלונן במשטרה, עם מספר רכב שלא איפשר למצוא בעלים (מזכר מיום 9.1.12 אודות אירוע מיום 1.9.12), הוגש וסומן נ/1. הודעותיו של המתלונן במשטרה הוגשו וסומנו נ/2- נ/5. השחזור השני, שכן צולם, הוגש וסומן ת/1 (כמו גם מזכרים על עריכת השחזור הראשון). מסדר זיהוי בו זיהה את מוניר סומן ת/17, המסדר בו זיהה את איסמאעיל סומן ת/21, והמסדר בו לא הצליח לזהות חשוד נוסף בשם סאבר סומן ת/18. 

טענות הסנגוריה ביחס לעדות המתלונן